מורזין למשפחות

הקיץ העמסתי את משפחתי האהובה על טיסה לג‘נבה + שעה ורבע באוטו השכור, ואחרי 8 ימים של חוויות בלתי פוסקות חזרתי עם התשובה:

Morzine היא גן עדן לנופש משפחתי והם עושים שם חיים משוגעים.

פארק החבלים במורזין


אחרי התמקמות בדירה הכיפית שלנו ב-Chalet La Chaumiere שבעיירה Les Gets (לז‘ה, לא לס גטס), בחרנו לפצוח את החופשה עם נוסטלגיה מטיול משפחתי קודם, ונחתנו הישר בפארק החבלים של מורזין (יש גם אחד בלז‘ה).
עשר דקות צעידה בירוק אינסופי על גדות נחל מפכפך, ואנחנו מגיעים ל-Indiana park וסביבותיו: ילדים על סוסים מצד אחד, טיולי פונים מצד שני, רוכבי אופניים בדרך חזרה מטיול באגם Montrioned, ובתווך, על שטח די מצומצם, אך מרושת באינסוף מסלולים, פארק החבלים – תעסוקה מופלאה של כמה שעות בשלוש רמות: מגיל 10 (בערך) וצפונה בגבהים של בין 3 ל-6 מטר עם כל מיני מעברים מסובכים, שני מסלולים לילדים צעירים יותר, ומסלול מדליק בו משתעשעים זאטוטים שלדעתי לא עברו את השנתיים – מראה פשוט מדהים!
שחר שלי, זאת שנולדה בלי עצבים ברגליים ובכלל לא ידעו אם תלך, חוגגת. היא מסתערת מיד על המסלול, עולה, עוברת, מדלגת, מתגברת על פחדים ועל קשיים טכניים, ובשיא - טיפוס לא קל של כעשרה מטר, הרתמות לאומגה די ארוכה ומרשימה (ולהודות על האמת – גם מפחידה), וגלישה במורד. רגע לפני ששחר משתחררת לגלישה (בלי דרמות באופן מפתיע), צורחת אחת המדריכות ‘עצרי, עצרי!‘ מאוחר מדי, ושחר, שחיברה את עצמה לאומגה בדרך לא נכונה, מוצאת את עצמה תלויה בין שמיים לארץ. מדריך מנוסה מחלץ אותה בשניות, ושחר כמו שחר, לא תוותר על חוויה מתקנת, היא מטפסת שוב (לא פשוט, המון מאמץ, לגוף ולראש כאחד) וגולשת למטה.


אופניים בקריאה ראשונה

האווירה באלפים מאד רגועה, ובעשר לפנות בוקר תמצא ברחוב כמעט אך ורק את צרכני הבולנז‘ריות עם באגט טרי ביד.
באדיבותם הרבה של ילדינו, קיבלנו מדי בוקר פס לשעה ורבע של צעידה, בחרנו לנו בכל פעם מסלול מאתגר אחר (ואין קל מאשר למצוא בלז‘ה עליות מאתגרות וטובלות בנוף אלפיני ירוק), ובלבד שהסיום יכלול בצק טרי הישר מן התנור (בהתחלה עוד ניסינו גם קפה בשביל יפעת, אבל הוא איך לומר, לא משהו).

אחרי ארוחת בוקר כהלכתה, הצטיידנו באופניים, וקדימה לרכבל.
המשפחה שלי קצת מוזרה: בדברים שבשליטתנו, או לפחות באלה שאנו מרגישים כך, אנחנו אוהבים את הקצה, אך באלה שאין לנו את ההרגשה הזו, אנחנו חבורה של שפנים. כך הפך הרכבל, כסא פתוח (chair lift) שתלוי על כבל ברזל ועולה כ-1,000 מטר בשיפוע חד במעלה הנוף המרהיב, למבחן אומץ.


למעלה, עם 360 מעלות של אלפים צרפתיים במלוא הדרם, מתחיל להיבנות לחץ. לא לגמרי כיף, אבל בהחלט ניסיון משפחתי מעניין. "ילדים, רואים את העמק הזה שנמצא שם, הרבה מתחתנו?" קוראים לו Lindaretes, ולשם מועדות פנינו. בתחילה גולשים בכביש, ואז עוברים למסלול קצת פחות ידידותי למשתמש, בדיוק כמו שחלק מהמשפחה אוהב. אורי, עם אופניים שנראים גדולים עליו בכמה מידות, מדלג על הסלעים בלי לספור אותם, שחר עם קצת פחות בטחון, אבל כהרגלה לא מוותרת, ובסופו של דבר נוחתים במפלים היפהפיים בקצה העמק.
מ-Lindaretes עולים, במבחן אומץ נוסף, לרכס נוסף, בו פוגשים את האומגה המפורסמת של האיזור – כבל מתכת מתוח בגובה כמה מאות מטר מעל העמק, וטור של פסיכים מחכה לתורו כדי לטוס תחתיו ב-80 קמ"ש. עד כאן, בזה משפחת השפנים לא תיקח חלק (לפחות צילמנו כדי שתבינו על מה אנחנו מדברים).


...ומהאומגה הלא שפויה, לאי השפיות הפרטית שלנו – הרבה משפחות שיורדות מסלולי Downhill לא תמצאו, ואת האחת שמצאו שם באותו יום לא כל כך אהבו, כי עם כל הכבוד היא (...אנחנו...) קצת הפריעה לתנועה, אבל כוחותינו שבו בשלום לרכבל הבא, וגם לאלה שאחריו. היה פשוט טיול מופלא!

Annecy

יומו הלפני אחרון של ה-Tour de France, הסתיים השנה בעיר Annecy, ולאחר סיום הרכיבה, קיבלו מסוקי הצילום זמן מסך ארוך באופן לא שגרתי, בו נהנו הצופים מאגם יפהפה ומעליו מצוקים אדירים. איך אומרים בארץ נהדרת? יצאנו לבדוק.
מסתבר שהתמונות בטור לא עברו בפוטו שופ, והמציאות דומה להפליא. המקום פשוט מדהים! החוף, הירוק האינסופי, הגנים והטיילת, המצוקים האדירים סביב – פשוט מעורר קנאה והשראה.
התמקמנו לנו על סירת פדלים חביבה, ויצאנו לקרוע את האגם – שייט חביב, נוף אדיר, פה ושם דילוג לשחייה או אמא בורחת לאבא ואבא בורח לאמא, כיף גדול טובל בנוף ואווירה מופלאים.


לפני הנסיעה הביתה סימנוV על קניון יפהפה שמתחתר בסלע ליד Annecy, וטירה צרפתית כהלכתה, וקדימה ‘הביתה‘ למורזין (שיהיו בריאים הצרפתים האלה, מחייבים אותך לקחת סיור מודרך, במקרה לחלוטין כולל הסיור רק אותנו ועוד משפחה ישראלית שנקלעה למקום, והמדריך לא יודע מילה באנגלית).

Aquariaz ו-Lindaretes

Morzine, כמו כל אירופה, לא בוחלת במראות גשומים גם בשיא הקיץ. לשמחתנו, חווינו במהלך השבוע רק יום אחד כזה, וגם הוא מן דרדלה כזה, לא גשם של ממש כמו שהמקום יודע לנפק.
אחרי כמה שעות של מונופול (אסור, פשוט אסור לי לקחת חלק במשחקי קובייה, אין מצב שאני לא מתרושש), טיפסנו במעלה הכביש לעיירת הסקי Avoriaz, בה נמצא בין היתר פארק המים המקורה העונה לשם Aquariaz. מצד אחד, לא משהו להתפאר בו, מצד שני, אחלה דרך לבלות בוקר של מז"א, ותמורה מלאה לכסף (8 יורו למבוגר, 5 לילד, מומלץ להצטייד בביגוד חם, עשר דקות הליכה לאוטו בקור מקפיא).


כדי לסגור את היום, גלשנו מ-Avoriaz ל-Lindaretes, כפר אלפיני חביב שבחר בקטע די מסריח כדי למשוך תיירים – עיזות (הטעות במקור) שמסתובבות (...ומחרבנות...) ברחוב, במסעדות ובחנויות באופן חופשי. האמת? לא משהו, אבל כל הכבוד ליזמים - עובדה – המקום מלא.

גלישה דרך אגם Montrioned היפהפה, עוד חמש דקות נסיעה, ואנחנו חזרה ב‘בית‘.

מגלשות הרים וטיול רגלי

את יום הבילויים החמישי שלנו פתחנו במגלשות ההרים של מורזין – חוויה חביבה אותה פגשנו באלפים כמה שנים אחורה, קצת אדרנלין, קצת תזכורת שאנחנו הורים לשני שפנים (...גיבורים גדולים שכמונו עאלק...), וקדימה, לעניין האמיתי של היום...


טיול רגלי נרשם אצלנו בסעיף החובה, וכנהוג במשפחתנו, בחרנו מסלול קליל של פכפוכי מים, פרפרים, פעמוני צוואר של כבשות (גם פה הטעות במקור), ופה ושם קצת צעידה... ...ברור...
"ילדים, אתם רואים שם בשמיים את התחנה הסופית של הגונדולה שעולה ל-Mont Chery? מעולה! זה פחות או יותר חצי הגובה שנטפס היום".
תוך העלאת זכרונות מ-800 מטר סיוטיפוס שהיו לנו בפארק Zion בארה"ב, עזבנו את העיירה Les Gets בדרך מעלה, בתחילה בכביש, בהמשך בשביל צר בשיפוע לא כל כך אנושי, ולקינוח החצי הראשון טיפוס במסלול סקי שעל השיפוע ואיכות ההליכה בו עדיף שלא נדבר. כעבור קרוב לשעתיים, צברנו קרוב ל-400 מטר אנכי, ונותרו קצת יותר מ-250.
בשלב הזה ויתרנו לעצמנו, וחזרנו למתכונת טיפוס בשביל – עוד שעה טיפוס, ריצה של שחר את מאה המטר האחרונים (טוב, כי אבא אמר שאם היא רצה הוא לוקח לה את תרמיל הגב), ואחרי שעתיים וחצי ו-650 מטר אנכיים אנחנו למעלה. ה-Mont Blanc מביט אלינו מרחוק במלוא הדרו, מצנחי רחיפה ממריאים לידינו ומעופפים מעלינו, Les Gets, Morzine ו-Avoriaz פרוסות כשטיח למרגלותינו, קשה, ממש קשה לתאר את יפי הנוף.


את הדרך חזרה מטה עשינו ברכבל, וכאן התגלה הקושי האמיתי: לשבת על ה-chair lift בדרך מטה, תלוי על כבלים בגובה עשרות מטר מהרצפה והגובה האדיר פרוס למרגלותיך – אכן מראות קשים!

‘שנה‘ על פארק החבלים

מגוון האפשרויות במורזין פחות או יותר בלתי נגמר, אבל פארק החבלים היה סוג של פסגה, מה גם שרק שחר לקחה בו חלק, וכך החלטנו לחזור על החוויה, עוד כמה שעות נפלאות לשני הצאצאים, כמה דמעות עצב של Kodak על כך שימי הפילם עברו מן העולם (יכלו לעשות המון כסף באותו יום), ועוד יום מחוייך בא אל קיצו (לא הלאינו אתכם בסיבוב שופינג בעיירה, משחק הוקי של קבוצת מורזין נגד נבחרת קזחסטאן, ושאר מלאין בישין).

אגם Montrioned ו-Pont du Diable

אגם Montrioned השקוע בתוך עמק עמוק, נשקף מכמה פסגות באיזור ומפאר כרקע לא מעט תמונות. באופן לא ממש מפתיע, הוא מאד יפה גם מקרוב, ואנו החלטנו לאמת את המידע באמצעות אופניים.
בבוקר האחרון לחופשתנו, הצטיידנו ב‘כלי עבודה‘, עלינו שוב ברכבל (מפחיד שוב את השפנים, אבל כבר non issue), ויצאנו לדרך.
הנוף הנשקף בגלישה לעמק ה-Lindaretes הוא פשוט מופלא כל פעם מחדש, עוברים שוב בכפר העיזות, ואז מצטרפים לשביל הגולש ממנו במורד עד לאגם. תאור לקוני משהו, אבל בעצם זה די קרוב לרכיבה בגן עדן: נחל שוצף, מפלים, גשרים, עצים עשירים בירוק, רק אדם וחווה החליטו לקחת היום חופש... ...ולחשוב שבארץ הקודש עכשיו שלושים ומשהו מעלות בצל ו-4,000% לחות.


האגם מבטיח ומקיים – אגם לא גדול, ומאד, אבל מאד יפה גם מקרוב, לנו משום מה לא התחשק לשחות, אבל זו בהחלט אפשרות שרבים במקום בוחרים בה, ואם ממש מתחשק לכם, יש גם קייקים להשכרה.
בשלב המיצוי נשאר רק לרכוב לעיירה Montrioned ואחריה עוד כ-3 ק"מ ל-Morzine. תחילת הדרך בכביש, במונחים מקומיים אפילו די סואן. יפעת, הידועה בשריר סבלנות ארוך כמו הגובה של אצבעוני, שואלת ‘ככה זה יהיה כל הדרך?‘, מקבלת במקום הודעה מגן עדן: לא! תארו לכם שביל חיבור סתמי בין כפר א‘ למושב ב‘, אפשר לרכוב אותו כנהוג במקומותינו על דרך עפר מאובקת, או לחליפין כמו השביל המופלא לאורך החצבני כמוהו יש אצלנו בפרוביניציה בערך אחד – אין, אין מילים לתאר, כמה פשוט וכמה יפה היה השביל הסתמי הזה.

זהו, הסתיימה החוויה... ...ובעצם, יודעים מה? נותר עוד קצת זמן, שמענו שבמרחק 20 דקות נסיעה מכאן יש מקום שנקרא Pont du Diable – בתרגום חופשי – ראס השטן (ע"י ימי הנופשים על החוף בסיני) - פשוט עושר בלתי נדלה של אפשרויות, בואו נבדוק מה זה לפני שנוסעים הביתה... ...איזה יופי! הרווחנו בענק!
השלגים המפשירים בהרים שסביב מורזין, זורמים להם בנחל עמוק ויפה עד אגם ג‘נבה. הנחל, שבחריצות אין גבול חורץ את הקרקע כבר אלפי שנים, נתקל באיזשהו שלב בהר. היעקפהו? אין מצב! – וכך נחצב באופן טבעי בתוך ההר קניון צר ומאד מאד מרשים שעומקו למעלה ממאה מטרים, בדרך, כדי שיהיה מעניין, נפלה לראש הקניון אבן פצפונת שמשקלה נאמד ב-5,000 טון, שפשוט חוסמת חלק ממנו מלמעלה, וכל שנותר הוא לבנות במקום שביל תלוי עם סולמות וברזלים עבורנו התיירים, ולתת לכולנו ליהנות מהמראה המאד מרשים הזה...
...כך סתם, עשרים דקות נסיעה ממורזין.

זהו, תם לו טיולנו, על ניסוי הניווט בלילה תחת לחץ זמנים של הטיסה לא אספר פה מפאת הבושה, רק אספר שיש עוד מלא מקומות בהם לא היינו מפאת חוסר רצון, זמן או התאמה לגיל, אבל בהחלט שווה לבחון אותם:

• Canyoning בנחל של Nyon השכנה – טיול רגלי משולב חבלים בתוך נחל גועש שאמור להיות חוויה נפלאה
• ראפטינג בנחל היורד ממורזין לאגם ג‘נבה
• Via Ferrata שהיא בתרגום חופשי ‘דרכי ברזל‘ - מערכת עצומה של סולמות וחבלים המקובעים לסלע באזורים מצוקיים, ומאפשרים לכל אחד מאיתנו לטייל על המצוקים כאילו היינו מטפסי הרים.
• רכיבה על סוסים ופונים
• Mont Blanc – ההר הגבוה באירופה שגובהו נושק ל-5,000 מטרים, נמצא מרחק שעה נסיעה ממורזין, וביקור בו כולל רכבל העולה לפסגתו.
• Ch?teau de Chillon, Montreux - טירה יפהפיה לביקור ביום גשום
• טיסת טנדם במצנחי רחיפה, הן ב-Morzine והן ב-Les Gets